מאומת
באטלר, 2024: הדיווח הגיע. הגג לא היה של אף אחד.
אדם דווח כחשוד עם מד־טווח ביד, כ־25 דקות לפני הירי.
ועדת הסנאט מצאה שלא הייתה תוכנית לכיסוי המבנה שממנו נורו היריות.
[ 0 m ][ 300 m ]
המרחק שבו
המערך שלך
מפסיק לעבוד.
אבטחת אישים בנויה סביב מגע: גוף, יד, שנייה. ברגע שהאיום עובר את המרחק שבו אפשר לגעת בו, הדוקטרינה מתהפכת: מי שמגן כבר לא מגיב. הוא רק מקדים או לא מקדים.
0 m
מגע
כאן הדוקטרינה עובדת. גוף כמחסום, חילוץ מיידי, שנייה אחת מספיקה.
50 m
קהל
עדיין אפשר לזהות פנים, ידיים, כוונה. המעגל האמצעי עושה את עבודתו.
150 m
קו הראייה
כאן נגמר מה שהעין תופסת בזמן אמת. מכאן והלאה, הביטחון תלוי כולו בשאלה מי סרק את הגגות לפני שהגעתם.
300 m
מחוץ לתמונה
מרחק שבו שום צוות צמוד לא רלוונטי. מה שקובע הוא מה שנעשה שעות קודם, או לא נעשה.
לכן העבודה נגד ירי מטווח מתרחשת לפני שמישהו מגיע לזירה.
מיפוי קווי ראייה. אילו נקודות רואות את הציר, ומי אחראי על כל אחת מהן בשמו.
שליטה בעמדות גובה. גג בלי בעלים הוא הפער היקר ביותר בכל מערך.
חלון הזמן. כמה שניות יש לצוות מרגע הדיווח, וכמה מהן נבלעות בהעברת המידע.
אף אחת מהשלוש אינה מיומנות ירי. שלושתן עבודת מטה שנעשית עם מפה, רשימה ושעון.
> 300 m
קו העריכה
הכתיבה כאן היא מצד המגן בלבד. אין תיאור אופן פעולה ברמת ביצוע, אין ניתוח פערים ככלי תכנון תקיפה, ואין דיון במטרות בהווה. מי שמחפש את הצד השני של המשוואה לא ימצא אותו כאן, ולא בכוונה.
הזירה כולה: מרחק, זמן ואחריות.
אנחנו בונים את הזירה הזאת לאתר מלא. כשהיא עולה, יוצא מייל אחד.